<h1>פירוש קדמון</h1>
<h2>דף יג.</h2>
אמ' רפרם בר פפא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב אסור לרחוץ בין בחמין בין בצונין כל שהוא משום תענית שלא לנהג עידונין ותענוגין בעצמו כגון צום הרביעי וצום החמשי וצום השביעי וצום העשירי והם תעניות של צער ולא משום אבל אפעלפי שהן מן התורה בחמין אסור ובצונין מותר אי נמי תעניות של ביטול גזירות ושל גשמין בחמין אסור בצונין מותר אמ' ליה רב אידי בר אבין כמו שא' רפרם כן תניינין במתני' ונועלין את המרחצאות שאם היה בצונין אסור סוכרין את הנהרות הוה ליה למיתני ומדלא תניא הכי שמע מינה בחמין אסור ובצונין מותר שמע מינ'. לימא מסייעא ליה לרפרם מיהא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב ובין ביום הכיפורים במאי טובלין אילימא בחמין טבילה בחמין מאי איכא שואבין נינהו ושואבין פסולין הן לטבילה אלא לאו בצונין וקאמ' חייבי טבילות טובלין בתשעה באב בצונין אבל שאר בני אדם...
<h2>דף כו.</h2>
כל יום שיש בהן [הלל] כמו חנוכה ואין בו קרבן מוסף לא היו עושין מעמד ב... אלא גומרין את הלל אבל במנחה ובנעילה היה בו מעמד ו[אם ה]יה ראש חודש בלא חנכה היה מעמד ואם היה יום שמביאין קרבן עצים לא היה מעמד בנעילה לפי שיום טוב שלהן היה, אלא ראש חודש טבת לא היה בו מעמד כלל מפני שהיה בו גמירת הלל והלל דוחה מעמד שחרית והיה בו קרבן מוסף וקרבן מוסף דוחה מעמד מוסף ומנחה יהיה בו קרבן עצים וקרבן עצים דוחה מעמד נעילה אם כן באחד בניסן נמי למה [יש] בו מעמד והלא היה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים, ה[לל ש]ל ניסן לאו דאוריתא מפני שאין גומרין הלל בראשי חדשים ובראש חודש טבת יש בו גמירת הלל לפיכך אין מעמד באחד בטבת ויש מעמד באחד בניסן והלל ראש חודש דאנו מדלגין מנהג הוא ואינו לא מדרבנן ולא מן התורה.
<h2>דף כח.</h2>
הללו מדברי תורה ראשי חדש' ואינן צריכין חיזוק דלא בענן למימר בהו הלל משום הכי אית ביה מעמד והללו מדברי סופרים חנוכה, דהלל דאמרינן באחד בשבט משום חנוכה וצריכין חיזוק נגמר בהו הלל ומשום הכי אין בו מעמד.
<h2>דף כט.</h2>
בתשעה באב נגזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנלן דכת' ויהי בשנה השנית וגו' ואמ' מר שנה ראשנה עשה משה משכן שנייה הקים ושילח מרגלים חשוב מעתה ותמצא שבתשעה באב היה הגזירה כיצד בעשרים באייר נעלה הענן ובו ביום סרו מאחרי ייי' שלשה ימים שנ' ש... ויסעו מהר ייי' דרך שלשה ימים מלמד שסרו מאחרי ייי' כשנעלה הענן בכ' באייר נשתיירו י' ימים מאייר וג' ימים שסרו מאחרי ייי', שים אותה עם כ' ימים של אייר [נשתיירו] מאייר ז' ימים וכת' האספסוף התאוו תאוה וכת' עד [חדש י]מים ז' שנשתיירו מאייר וכ"ב מסיון הרי חודש כמה נשתיירו מסיון ח' ימים לפי שסיון לעולם שלשים ימים וסמיך ליה ותסגר מרים שבעת ימים. הרי עשרים ות[שע] ב[סיון] וכת' בתריה שלח לך מיכן למד שבכ"ט בסיון שלח משה מרגלים ותניא בכ"ט בסיון שלח מרגלים וכת' וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום אחד של סיון ועשרים ותשעה של תמוז ותשעה שבאב הרי ארבעים חסר אחת וכת' מקץ ארבעים יום אלא ת[מוז] של אותה שנה של שלשים יום היה שנ' קרא עלי מועד וכל חודש שיש בו מועד של שלשים יום הוא. אחד שנשתייר מסיון ושלשים של תמוז ותשעה של אב הרי ארבעים ותשעה באב היה ובו ביום שחזרו נגזרה הגזרה.
<h2>דף כט:</h2>
שבוע שחל להיות תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס אמ' רב הונא לא שנו אלא לכבס וללבוש קודם תשעה באב אבל לכבס ולהניח לאחר תשעה באב מותר. ורב ששת אמ' אפילו לכבס ולהניח אסור תדע דבטלי כובסין של ראש גלות. ויש שאומ' כובסין של רב בר פלוגתיה דשמואל. השיב רב המנונא בחמישי בשבת מותר לכבס מפני כבוד שבת למאי אם תאמר לכבס וללבוש מאי כבוד שבת איכא, והלא יהיו מלוכלכין קודם שבת, אלא לימא לכבס ולהניח עד אחרי תשעה באב וטעמ' דבחמישי מותר משום כבוד שבת שאם ירצה להשתמש בהן בשבת משום כבוד שבת ישתמש אבל בשאר ימי שבוע אפילו לכבס קודם תשעה באב ולהניח אחר תשעה באב אסור וקשיא לרב הונא שאמ' לכבס ולהניח מותר [אמ' לך] רב הונא לעולם מה שאמ' בחמישי מותר מפני כבוד ש[בת לכ]בס וללבוש, מה שאמרת מאי כבוד שבת איכא במי שאין לו אלא חלוק אחד לפיכך התירו לו לכבסה אימתי שירצה בין בחמישי בין בשאר יומי אבל למי שיש לו שנים או שלשה חלוקים שבוע שחל להיות תשעה באב להיות בתוכה לכבס וללבוש קודם התענית אסור אבל לכבס ולהניח אחר התענית מותר מיתיבי אסור לכבס לפני תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב תיובתא דרב הונא תיובתא.
<h2>דף ל.</h2>
אמ' רבא הלכה כר' מאיר והלכה כרבן שמעון בן גמליאל ושניהם להקל וצריך היה לו לומר לרבא הלכה כר' מאיר והלכה כרבן שמעון דאי אמ' הל' כר' מאיר שאמ' אסור לכבס מראש חודש ועד תענית הוה אמינא מראש חודש אסור לכבס לפיכך היה צריך לומר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמ' אינו צריך אלא אותו שבת בלבד שחל תשעה באב להיות בתוכה. ואי אמ' הלכה כרבן שמעון בן גמליאל שאמ' אסור לכבס כל אותו שבת שחל תשעה באב להיות הייתי אומ' אפילו חל תשעה באב להיות בשלישי או בחמשי בשבת היה אסור לכבס כל אותה שבת אפילו לאחר תשעה באב לפיכך אמ' רבא הלכה כר' מאיר שאמ' עד תענית אסור ולאחר תענית מיד מותר לכבס.
לא יאכל אדם בשר ולא ישתה יין בערב תשעה באב אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין תוסס. בשר מליח שהוא כשלמים, לפי שהשלמים נאכלין שני ימים ולילה אחד ואם היה הבשר במלח ב' ימים לפני ערב תש' באב יכול לאוכלו ערב תשעה באב לפי שאין הנאה הוא לו אלא שצער הוא לו ואין בו טעם בשר לפי שעדיין לא נכנס המלח בו וכן היין תוסס שעדיין לא החמיץ ומתוק הוא ועדיין אין בו טעם יין ואם ישתה הוא יצער ולא יהנה לפיכך אמרו חכמ' אם רוצה לאכול ולשתות דבר שיצער בו הרשות בידו.
<h2>דף ל:</h2>
ר' יהו' מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמ' תניא אמרו לו לר' יהוד' אם כדבריך עוברות ומיניקות היכן ימצאו מנוחה אם לא על מיטתן. השיב להן ר' יהודה אף [אני] איני מחייב בכפיית המיטה אלא במי שיכול אבל במי שאינו יכול אינו מחייב בכפיית המיטה תניא נמי הכי מודין חכמ' לר' יהוד' ביכול שחייב בכפיית המיטה. מודי ר' יהודה לחכמ' בשאינו יכול שפטור בכפיית המטה. אם כן למה לא הודו לו חכמ' ובמאי לא הודו לו אני אומ' לך לא הודו לו במיטות שיושבין עליהן לכפותם ובמיטות של עוברות ומניקות. אבל הודו לו ביכול במטות שבריאין שוכבין עליהן ור' יהודה היה מודה לחכמים במטות עוברות ומניקות בלבד שלא לכפותם הא כל מיטות שיש בבית בין מיטות שכיבה ובין מיטות ישיבה חייב לכפות כדתניא הכופה מיטתו לא מיטתו בלבד הוא כופה אלא כל מיטות שיש בבית הוא כופה אמ' רבא הלכה כר' יהודה. ולא היא לפי שלא הודו לו חכמים כל עיקר לא במיטות שיכול ולא במיטות שאינו יכול.
